DVD

ה – DVD נכנס לחיינו בשנת 1996. המדובר בתקליטור המסוגל לאחסן מידע בצפיפות גבוהה במיוחד, ולכן ניתן לאחסון בכל DVD מידע רב. בעוד התקליטורים הרגילים (CD) משמשים בדרך כלל לשמירת מוזיקה או קבצים עד נפח של 700 מגה בייט, על גבי DVD ניתן לאחסן סרטים, תוכנות וקבצים נוספים שגודלם מגיע לכדי כמה ג'יגה בייטים. על גבי ה – DVD הבסיסי, בו רובינו משתמשים ניתן לאחסון עד 4.7 ג'יגה בייט, אך ישנם גם תקליטורי DVD עם מקום רב יותר לאחסון מידע  עד 8.5 גיגה בייט.

קצת היסטוריה

ה- DVD הוא כאמור המצאה חדשה יחסית. בניגוד ל – CD הראשון שיצא בשנות השמונים, ה – DVD הראשון הופיע בשנת 1996. בשנות האלפיים הפך ה- DVD לאמצעי האחסון המועדף על רוב האוכלוסייה לסרטים, סדרות טלוויזיה, קבצים גדולים המכילים חומר רב ועוד. כמו ה – CD, גם ה – DVD  התגלה כפתרון המושלם לאחסון קבצים גדולים בשל הנוחות שלו, הזמינות שלו וכמובן – המחיר הזול של ייצורו ושכפולו.

כיצד מעבירים נתונים ל – DVD?

גם במקרה של ה – DVD, כתיבת המידע על פניו נעשית באמצעות צריבה או הטבעה. הצריבה מתבצעת באמצעות קרן לייזר על ידי צורב תקליטורים ואילו ההטבעה דורשת מכשור מורכב יותר, ונחשבת על ידי רבים לאיכותית יותר. ישנם כיום צורבים ביתיים רבים (ופשוטים מאוד) שניתן באמצעותם לצרוב מידע על גבי תקליטורי DVD.

סוגים של DVD

DVD  רגיל – התקליטור הבסיסי המוכר לכולנו שנפחו4.7 ג'יגה בייט. משמש בעיקר לאחסון סרטים, תוכנות וקבצים גדולים אחרים.

DVD-R ו – DVD+R – תקליטורים שניתן לצרוב עליהם מידע פעם אחת בלבד. רוב הצורבים תומכים בשני הפורמטים הללו במקביל.

DVD +R 8.5 DL תקליטורים שניתן לצרוב עליהם מידע עדGB  8.5.